הפועל קטמון נגד הפועל ראשון

26.8.2016

רקע: העונה כבר התחילה ואנחנו בלי לראות אף משחק בשטח כבר די הרבה זמן. היינו במשחקים, אבל התעסקנו לרוב בצילומי המגזין. זה באמת כיף ומגניב, אבל לא רגוע. התגעגענו לשישי רגוע עם משחק בצהריים ומכיוון שהליגות הנמוכות מתחילות רק בעוד כחודש, החלטנו להגיע לירושלים ולצפות במשחקה של הפועל קטמון נגד אהובת ליבו של גד – הפועל ראשון.

כדורגל שפל

אבל לפני כן….

מסיבת פתיחת העונה של בית״ר נורדיה: אז כן, באותו היום בצהריים התקיימה גם מסיבת פתיחת עונה של בית״ר נורדיה ירושלים. אנחנו כמובן לא נפספס שום הזמדנות להשתחל לאירוע שכזה, ולכן הגענו אליו באיחור אופנתי ובתזמון מושלם – השחקנים כבר הוצגו ועזבו, ביחד עם רוב המשתתפים. מי שנשאר זה רק החבר׳ה שבאו להינות עד הסוף ולדפוק את הראש -אלית מזאה, דוד עמנואל אוזן, אביב שפרשטיין, מוטי מנדלוביץ׳, אורי לביא ועוד. הערק והבירות זרמו בלי תחתית, חפלה עם זמר וקלידן, ריקודים ומשחקי הקפצות כדור במצב שכרות בינוני.

כדורגל שפל - רוקדים בחפלה

חפלה בנורדיה. צילום: הדר אלפסי Hadar Alfasi

 

משתכרים עם אורי לביא הגבר

משתכרים עם אורי לביא הגבר

 

המשך:  אחרי שתדלקנו במסיבה, המשכנו לטדי.

מתמקמים ביציע

מתמקמים ביציע

תעלומת המשחק: בהצגת השחקנים, הילדים של ראשון לא עלו למגרש עקב סיבה לא ידועה:

כדורגל שפל

 

מהיציע: מעבר להתרגשות לפני משחקה של ראשון (גד כאמור אולטרא קיצוני), קלטנו את בעל הבית של הפועל ראשון אייל ברקוביץ יושב ביציע ביחד עם כל המשפחה. התיישבנו מאחוריו והצטיידנו בגרעינים וקולה.

ישבנו מאחורי אייל ברקוביץ

ישבנו מאחורי אייל ברקוביץ

 

כהוכחה לכך שישבנו מאחורי אייל ברקוביץ, יש גם תמונה קבוצתית שבה אנחנו צופים במשחק ביחד:

צופים ביחד עם אייל במשחק

צופים ביחד עם אייל במשחק

 

אוהדים: האוהדים של קטמון נתנו את ההצגה הרגילה שלהם. אצל ראשון הכל גם כרגיל. איש הדגלים של הקבוצה הגיע בדקה העשירית של המשחק ופרס את השלטים ואת הדגלים במהירות רבה. לדברי אייל ברקוביץ, ״רק בראשון הדגלן מגיע באיחור למשחק״. לפי דיווחים שהתקבלו בהמשך, הסתבר שהדגלן הגיע שעות לפני תחילת המשחק אך קפץ לשוק מחנה יהודה ונתקע שם. פוגשים את טל נ. (נפתלי!) דורון הגדול, ש׳משדר׳ בוואטסאפ את המשחק לקבוצת ׳שירים ושערים׳ של קטמון.

הדגל הגיע

בסוף הדגל הגיע

 

תואר 'בוא-נשים-אני-ואתה-כסף-ונקנה-את-כרטיס-השחקן-שלו': מספר 77 של ראשון. תומס האסלר (Thomas Häßler) הישראלי.

אכזבת המשחק: בתחילת המשחק קלטנו את מיכאל זנדברג בסגל של ראשון וזה היה מן הסתם מאד מרגש. חיכינו לראות אותו משחק במה שיכול להיות המשחק האחרון שבו נראה אותו משחק במשחק רשמי אך לצערנו זה לא קרה והוא נשאר על הספסל. כנראה שהמשחק האחרון שראינו את זנדברג משחק היה אי שם ב-2008.

סיכום: נגמר 2-2, אחלה גולים של ראשון. ראינו את זנדברג שוטף ידיים וגם הצטלמנו פרונטלית עם אייל ברקוביץ

לפחות ראינו את זנברג שותה

לפחות ראינו את זנברג שוטף ידיים

 

כדורגל שפל

מועדון ספורט דימונה נגד מועדון ספורט באר שבע

 ליגב ב׳, דרום ב׳

רקע: טרסוב וגד ממשיכים במסע והפעם חוזרים דרומה, לנגב, לבדוק כיצד התממש חזונו של דוד בן-גוריון. ומה יותר ‘חזונו של דוד בן-גוריון’ מלראות את קבוצה מבאר שבע משחקת נגד קבוצה מדימונה על אליפות מחוז דרום, ולא כדי לעשות הפסקה בדרך לאילת? יצאנו לדרך.. .. ועצרנו בארומה. בית קמא. היה צפוף ודי מגעיל.

בדרך לדימונה עוצרים לפזר קצת אהבה

בדרך לדימונה עוצרים לפזר קצת אהבה

המגרש: המגרש העירוני בדימונה מזכיר את אצטדיון וסרמיל, מקבילתו הבאר-שבעית, מה שגורם לתהות האם היה רק קבלן אצטדיונים אחד בכל איזור הנגב? אצטדיון אולימפי במימדיו, כאשר פרט ליציע המרכזי ישנם יציעי/ערימות חול אשר מקיפים את כר הדשא שראה ימים טוב יותר (אולי). אבל, אי אפשר היה להתעלם מהאטרקציה המרכזית

המגרש בדימונה

המגרש בדימונה

חומות המגרש: למי שאין כסף לטוס לברלין כדי לחזות באומנות מחתרתית על-גבי קירות המתנשאים לגובה של 3 מטרים, מוזמן לבקר באצטדיון העירוני של דימונה. רק חמש דקות מ’פרץ סנטר’. דגלי מדינות העולם, כולל כאלה שלא שרדו את עשרות השנים מאז ציורן, ואיור מיני מאד של פלפל מקבלים את פני מי שמעוניין לחזות בפלא

חומות המגרש בדימונה

חומות המגרש בדימונה

חניה והגעה: חניון חצץ קדמי שמתמלא במהירות מפתיעה מאחר והחניון האחורי פונה לחורשה מדאיגה

צופים: לפני המשחק הובטח לטרסוב על ידי חבר דימונאי כי המגרש יהיה מפוצץ מכיוון שמדובר במשחק צמרת. ההבטחה התקבלה בחוסר אמון טוטאלי לאור מצב הצופים בביקור הקודם שלנו בדימונה – עשרה לכל היותר, מתוכם חמישה של הקבוצה האורחת (הקבוצה של העדה האתיופית – בני יצ׳לאל. נו, תראו בתמונה). כשהגענו למגרש גילינו יציעים מפוצצים, בלונים, אביזרי עידוד והמון שוטרים

אוהדים בביקור הקודם. הפעם זה היה שונה

אוהדים בביקור הקודם. הפעם זה היה שונה

שחקנים מוכרים: לא זיהינו אף שחקן על המגרש, אבל ביציעים אליניב ברדה ומאור בוזגלו העניקו למעריצים חתימות. כלומר סלפיז, אנחנו בשנת 2016 למען השם, מי מבקש חתימה. מה שכן המאמן הוא אהוד פאקינג כחילה. נרשם סלפי בסוף המשחק.

אנחנו עם אהוד כחילה האגדי - מאמן דימונה

אנחנו עם אהוד כחילה האגדי – מאמן דימונה

המשחק: המחצית הראשונה של הדרבי כפול (גם דרבי דרומי וגם הדרבי של מועדון ספורט) מסתיים ב0:1 לדימונה. במחצית השניה אף קבוצה לא מבקיעה שער. דימונה מנצחת

המשחק בעיצומו

המשחק בעיצומו

ארוחה: עקב כניסת השבת, הסתפקנו בארטיק וסיגריה. הנה תמונה שלנו, רעבים
Thug Life, Bitches

Thug Life, Bitches

תואר 'בוא-נשים-אני-ואתה-כסף-ונקנה-את-כרטיס-השחקן-שלו':  אהוד פאקינג כחילה. גם היום

מהיציע:

  • זמר מקומי מלהיט את הרוחות במחרוזת שירים חגיגית לרגל המשחק. האמת מגניב.
  • יציע ״משפחות״ ו-״חברים״ הוקם בתוך המגרש וסיפק רגעים בלתי נשכחים והכרויות חדשות עם תושבי המקום
  • מפעלי ים המלח ורכבת ישראל הם לא רק המעסיקים המרכזיים של העיר דימונה (40,000 תושבים, מסתבר) אלא גם היריבים המרכזיים של הקבוצה המקומית, שלטענת בחור צעיר בשם א.ב. (השם שמור במערכת) ‘גונבים’ להם הרבה שחקנים
  • המוני משאיות מחוץ למגרש השמשמות כיציע אלטרנטיבי. אנחנו לגמרי בעד הרומנטיקה של כיסא מתקפל ובירה על גג משאית.
יציעי האולטראס בדימונה

יציע האולטראס בדימונה

בדרך הביתה:

  • עוצרים בבית קמא, טרסוב מבקש מהצוות בארומה לקרוא בשמו – ‘טרסאו’.
  • טרסוב מציע לגד לגדול בשכונות של דימונה. גד מסרב.
  • מסיימים את היום במשחק כדורגל מול ילדים בני שמונה. דורון מושפל קשות. גד מאבד את ההכרה לאור המאמץ הפיזי.
  • חוזרים למכונית. גד הולך לדלת, פותח, ונכנס. טרסוב רוקד את דרכו, קופץ על עמוד, מזנק על גג הרכב, ונכנס מהצד השני.
  • מבחינים בצפלין צבאי המרחף מעל איזור דימונה. תוהים איך מתנהלות השמירות.
  • שיחות על העיר באר-שבע, אדריכלות ברוטליסטית, ‘עמוד השדרה’ של החיים לעומת הסיפוקים המיידים של החיים, והכתובת האולטימטיבית לכדורגל שפל
  • מתחמדנים קלות עם ענר חיים, עורך ידיעות הנגב, ונכנסים היישר למדור הרכילות המקומי
תמונה עם אוהד מקומי

תמונה עם אוהד מקומי

אשדוד של האוהדים

הכניסה הצפונית לאשדוד מקבלת אותי עם ריחות של כימיקלים, ארובות ומכולות. איזור התעשייה הצפוני הוא המפרנס הראשי של עיר הנמל הזו, אחת הערים היחידות במדינה שתוכננו מראש. היא מתוכננת עד כדי כך שאפילו המושג הכה ישראלי 'שכונה' לא קיים בה. באשדוד אין שכונות, יש רבעים וכל רובע מסומן באות עברית מ-א' עד י"ז. על הכל חשבו כאן – מרכזים מסחריים, כבישים רחבים (מדי), צמתים גדולים, בניינים ענקיים, מרכזי תרבות ואפילו כיכר אדירה שבמרכזה תקוע משהו מטורף לגמרי שנראה כמו צלחת מעופפת, הכל חוץ מכדורגל.

ביחד ולחוד

עד שנת 1999 שיחקו בעיר שתי קבוצות בכירות, הפועל אשדוד הותיקה ומכבי עירוני אשדוד שהוקמה בשנות השישים. באשדוד חשבו על הצלחות ואיחדו את הקבוצות למועדון חדש תחת הנהלתו של איש העסקים ג'קי בן זקן, כך נולדה מ.ס. אשדוד. ההתחלה היתה טובה ושמות מקומיים כמו אלון חזן וברוך דגו הצעידו את העיר להישג השיא שלה עד אז, מקום רביעי בעונת 2001/2002. שתי עונות לאחר מכן, החליטו באשדוד לעשות צעד נוסף קדימה והחתימו את יוסי אבוקסיס, אילן בכר, אסי דומב וחיים רביבו שחזר לסיים את הקריירה בבית וקיווה לעזור לקבוצה לזכות בתואר אליפות היסטורי ולמשוך את הקהל האשדודי הספקן שלא הצליח להתרגל לכך שפתאום יש בעיר רק קבוצה אחת. אותה עונה הסתיימה עם מקום שביעי ואשליות מנופצות אך בשנה שאחרי (2004/5) סיימה הקבוצה במקום השלישי והאוהדים הרגישו שהנה, סוף סוף המכונה מתחילה לעבוד.

עוד קצת זמן חלף לו והקלישאה המוכרת על שאיפות ומציאות הפכה לסיפור הדומיננטי במ.ס. אשדוד. הקבוצה החלה להתדרדר והקהל, שרובו התנגד לאיחוד מלכתחילה, החליט להדיר את רגליו מהמגרשים. ההתדרדרות הגיעה לשיאה בעונה האחרונה בה שיחקה הקבוצה באנמיות ובמחזורי הסיום החלו להשמע ביציע קולות הקוראים לביטול האיחוד וחזרה למתכונת של שני מועדונים. אוהדי הפועל היו הראשונים שפרשו ממ.ס. ובמשחקים האחרונים שנערכו בעונה שעברה באצטדיון ה-יא', הגיע חלק מהקהל עם חולצות צהובות ושלטים של עירוני אשדוד. בתום העונה ולראשונה מאז האיחוד, הקבוצה היחידה של אשדוד, זו שהוקמה למטרה אחת – לשים את העיר על מפת הכדורגל, סיימה במקום האחרון וירדה ללאומית. האוהדים הבינו שהנה, הגיע הזמן המושלם להפריד בין צהוב לאדום ולקבוצות האוהדים המוכרות הפועל קטמון, מכבי קביליו יפו ובית"ר נורדיה ירושלים, הצטרפו שתי חברות חדשות-ישנות, הפועל ומכבי עירוני אשדוד. שתיהן החלו את דרכן העונה במחוז דרום של ליגה ג' עם ציפייה ענקית לגמר גביע המחוז שזימן דרבי אשדודי ראשון מזה קרוב ל-20 שנה.

    IMG_20151020_185400

ההיסטוריה חוזרת

כמובן שאיחרתי למשחק בכמה דקות אבל עם קצת תושיה, סליחה, הרבה קומבינה ומילים יפות למשטרה, הצלחתי לחנות ממש בסמוך לאצטדיון. זו לא הפעם הראשונה שלי כאן, אבל האמת היא שלגמרי שכחתי מאיפה נכנסים. שני סיבובים סביב החומות מפגישים אותי עם ארון חשמל שהתחפש למשורר מחאה: "מ.ס. המלכה, הפועל זונה" הוא זועק. אצטדיון ה-יא' ממוקם באחת השכונות הותיקות בעיר ובהמשך הדרך אני נתקל בשיכונים אופייניים, שכנים שצועקים מילים לא ברורות מהחלון ואדם שעומד על גג של מקלט עירוני עם בקבוק בירה כי לא בראש שלו לשלם 10 ש"ח ולצפות במשחק כמו בנאדם, הוא כנראה מעדיף לטפס על קירות.

למרות שהשופט האגדי מאיר לוי אמור היה כבר לשרוק לפתיחה, קרוב לאלף איש, צהובים ואדומים עוד עמדו בחוץ. בשלב הזה המטרה שלי היתה כמובן לעקוף את התור. תפסתי רגע, אף אחד לא שם לב, השתחלתי דרך המעקה ונעמדתי בראש התור תוך החלפת זיעה עם 500 אוהדי עירוני חסרי סבלנות "כולם שונאים את מ.ס. גם הפועל וגם אנחנו" מספר לי אוהד צעיר. עוד מבחוץ אני שומע את הכרוז קורא לאוהדי הפועל לעבור ליציע שמאחורי השער, אם לא הוא אומר "המשחק לא יתחיל".

12186312_872558019506018_2311805874356845249_o

כמו הזמנה מראש, ברגע שעברתי את קו הכניסה לאצטדיון יצא המשחק לדרך. מבעד לגדר הענקית שמאחורי השער אני מחפש את צוות כדורגל שפל שבניגוד אלי, הקדימו להגיע והספיקו לחזות בעלייה המרגשת למגרש ובגביע המחוז שהיה מונח על שולחן עם נעצים כחולים וצהובים, אמונה תפלה שמטרתה להבטיח שהגביע יעשה את דרכו בסוף הערב לצד הצהוב של העיר. בדיוק כמו מ.ס., גם אנחנו מתאחדים ומתחילים להסתובב בין היציעים, תחילה בזה של עירוני. "אבא שלי משחק בהפועל אבל אני בכלל אוהד מ.ס. ג'קי הרס את הקבוצה, אבא שלי רצה שהיא תרד ומלא אוהדים עזבו יחד איתו". "מי זה אבא שלך?" אני שואל אותו ומיד שוכח. סביבנו הקהל צועק "עירוניה! עירוניה!" ואני ממשיך להתעניין "כל אחד הולך עם מה שהמשפחה היתה אוהדת לפני האיחוד. בינתיים החלטתי להשאר עם מ.ס.". תוך כדי שאנחנו משוחחים, עירוניה תוקפת בלי הפסקה ובדקה ה-37 מצליחה להבקיע. הכרוז קורא בשמו הפרטי של המבקיע בציפייה שהקהל ישלים את שם המשפחה אבל ההיענות חלושה מאוד. "אין לי מושג מי זה, אבל אחלה גול" אומר בחור שיושב בסמוך אלינו, גם האוהדים צריכים קצת זמן לעכל את החזרה של עירוניה.

40 הדקות הראשונות מבהירות לכולם שעירוני קבוצה טובה בהרבה מהפועל ובכלל, רמת המשחק גבוהה מאוד, קשה להאמין שזו ליגה ג'. שתי דקות חולפות, עירוני ממשיכה ללחוץ ומקבלת פנדל. אני שואל את אלי, בחור בשנות ה-50 לחייו, על היריבות העירונית "פעם העיר הזאת היתה 90 אחוז הפועל, 10 אחוז מכבי" הוא מסביר "להפועל היתה הנהלה כושלת ולמכבי היו שאיפות להפוך לקבוצה גדולה. בשביל הצלחה צריך כסף, מכבי פנו לעירייה כדי לקבל תקציב ושינו את השם לעירוני, לאט לאט הרבה קהל עבר לאהוד אותם".

גם אתה חצית את הכביש?

"תמיד הייתי הפועל ובסוף שנות השמונים הבנתי שיש בעיה קשה בקבוצה. מה ששבר אותי היה המעבר של אלון חזן להפועל פ"ת, אז החלטתי שאני לא יכול יותר. בהמשך בא אלי חבר ואמר לי 'בוא איתי, יש קבוצה טובה בעיר' וככה התחלתי ללכת למשחקים של עירוני".

ומה קרה באיחוד?

"המשכתי לבוא למשחקים גם אחרי האיחוד. בשנים האחרונות ג'קי שם בהנהלה הרבה חברים שמזוהים עם הפועל והעניינים התחילו להתפרק. טענו שאין ייצוג למכבי וגם ככה האוהדים של הפועל אף פעם לא היו מבסוטים מהאיחוד. למרות שהיום אני יושב ביציע של עירוני, לא אכפת לי להיות בצד של הפועל, העיקר שיהיה פה כדורגל".

זוכרים את הפנדל? השוער של הפועל הדף את הכדור והמחצית מסתיימת ב-1-0 לעירוני.

12182481_872557949506025_7068174486566794659_o

יריבות מדומה

המחצית השנייה יוצאת לדרך ואנחנו מחליטים לעבור לצד של הפועל. מאחורי השער אנחנו פוגשים אוהד של הפועל שהגיע עם הבן שלו, לשניהם כובעים עליהם כתוב "100% ANTI IRONI", כנראה שהעתיקו מאוהדי הפועל ת"א אבל זה לגמרי סבבה. "אנחנו הפועל. תמיד הפועל". הוא מבהיר "אחרי האיחוד הפסקתי ללכת למשחקים, כל השנים חיכיתי שהפועל תחזור".

12186666_872558079506012_6614865731385756461_o

מה ההבדל בכלל בין הקהלים? יש יריבות פוליטית? חלוקה בין איזורים בעיר?

"לא ממש, היום האוהדים של הפועל זה חבר'ה יותר ותיקים, רובם באים עם הילדים. עירוני זה צעירים. גם השחקנים שלהם הרבה יותר צעירים משלנו. הנה תראה, חנן פדידה עכשיו עם הכדור". פדידה גדל בעירוני אבל לאחרונה החליט לשחק דווקא בהפועל. "בתוך העיר אין חלוקה, אצלי בבניין למשל יש שני אוהדי עירוני. פעם אמרו שמבחינה פוליטית הפועל זה שמאל, לי נראה שאוהדים של הפועל הרבה יותר ימניים מאלו של מכבי". אנחנו ממשיכים לטייל ביציע האדום, לידנו כמה בחורים מנסים לאמוד את מספר הצופים "כמה יש? 4?!" שואל אחד מהם "4 אין סיכוי אחי אבל זה עדיין הרבה" עונה חברו. דקה 70, אבי מור מהפועל לא מצליח לשלוט בעצמו, מבצע תנועה מגונה (ככה קוראים לזה לא?) לעבר האוהדים של עירוני ומקבל אדום. ביציע הפועל עצבניים "השופט הזה בא לגנוב את ההצגה!". הכרוז מכריז על כרטיס אדום להפועל ת"א ומיד מתקן.

כמה דקות חולפות ואני מבקש מבחור בן 16 לספר לי על היריבות האשדודית, הוא קצת נלחץ ולוקח אותי לצד, לא ברור למה "אל תגלה לאף אחד מה שאני אומר לך סבבה?", "בכיף אחי" אני עונה לו "אני משחק בעירוני וחברים שלי החליטו לשבת ביציע של הפועל אז באתי איתם".

דקה 80, 2-0 לעירוני, אין לאף אחד מושג מי כבש, סיפור הכרוז חוזר על עצמו והצהובים שולחים את האדומים הביתה. "יאללה הביתה" צועקים אוהדי עירוני לעבר אלו של הפועל וחלקם מיישמים את ההוראה ופשוט… הולכים הביתה.

שריקת סיום, השחקנים של עירוני רצים לקהל, שמפניות באוויר, יאללה בלאגן. אנחנו עומדים במרכז המגרש ופוגשים את פרץ בן משה, מהמקימים של עירוני החדשה. בן משה מזיע וממש רועד מהתרגשות: "היה לי מנוי כל העונה שעברה למ.ס." הוא מספר ותוך כדי מוציא את המנוי מהכיס "נשבר לנו מהמושחתים האלו, הם הורסים את העיר. אני מודה שהפועל הם אלו שהדליקו את הניצוץ ועזבו את מ.ס. ראשונים, אם לא הם יכול להיות שכל זה לא היה קורה".

ניצחתם, זכיתם, מה עכשיו?

"האמת שאחד השחקנים של הפועל מתחתן היום והשחקנים של שתי הקבוצות יוצאים מכאן ישר לחתונה. כולנו חברים, כולנו אשדודים".

צוות כדורגל שפל היה רעב מאוד בסיום המשחק ושקל לדפוק חתונה. בסוף הלכנו לאכול לאפה במסעדת שיפודים.

הפועל ועירוני, אוהבים אתכם אבל בבקשה אל תעלו לליגת העל כי אנחנו ממש רוצים לבוא שוב.

887497_872557779506042_5012941725259958187_o

בית"ר יבנה נגד בני רעננה – פלייאוף נגד הירידה לליגה ג'

אמצע המגרש

רקע: הסופ״ש הגיע ואנחנו מחליטים להתאפס על עצמנו אחרי שבוע קשה עם משחק שפל. סקירה קצרה מעלה בחכתנו משחק שפל במיוחד: משחק גמר הפלייאוף נגד הירידה לליגה ג', שמפגיש בין בית"ר יבנה לבני רעננה. אמנם מדובר במשחק שפל לכל דבר, שלא יהיה לכם ספק, אך השפל האמיתי נעוץ בעובדה שבני רעננה מגיעה למשחק ההכרעה, שווה בין שווים, כאשר יש לקבוצה 0 נקודות ולמעלה מ-120 שערי חובה. הסיבה? הפועל ערד התפרקה ולכן רעננה תפסו את המקום בפלייאוף. ליגה ב׳ 🙂

עדכון: גד מגלה ביום המשחק שהוא צריך לנסוע לאזכרה בדרום, סמוך לרהט. גד מחליט לנצל את הנסיעה הדרומית לפגישה מהירה איתי במשחק (3 דקות), פגישות עם החברים מרהט ומעט צילומים מהאיזור.

המגרש: אצטדיון נאות שז"ר-'קצלה' מאכלס כר דשא תחום בקוים ששורטטו בצורה מרושלת ומקסימה, קרוואנים המשמשים את משרדי ההנהלה ויציע בטון אחד לאורך המגרש.

מגרש שז״ר ממוקם ליד בית הספר של הקהילה הסינית בישראל

מגרש שז״ר ממוקם ליד בית הספר של הקהילה הסינית בישראל

מהיציע: באופן מפתיע, אוהדים רבים הגיעו לצפות בבית"ר יבנה, קבוצת הבת של מכבי יבנה, וגם אוסף מכובד וקולני של בני רעננה, הקבוצה הפחות מוצלחת של העיר רעננה, וכנראה גם של איזור השרון. שיחות עם אוהדי הקבוצה מהשרון, ויו"ר הקבוצה שקבע כי הישארות תהיה 'שיא גיניס', מעוררת בי סימפטיה, והמחשבה שקבוצה עם 0 נקודות והפרש שערים שלילי של 124 שערים יכולה לשרוד בעקבות משחק אחד, מרגשת אותי.

יציע יבנה

יציע יבנה

אטרקציות מקומיות: מפעל הגלידה בן אנד ג'ריז ושיחות עם אנשי המקום.

מהלך המשחק: המשחק מסתיים בשיוויון מפתיע 1:1 (לא ראיתי אף אחד מהשערים). בנוסף פיספסתי גם עוד דרמה ענקית בדקה ה-90 – גול של רעננה נפסל בגלל נבדל. האם היה נבדל? האם השופט טעה והגול הזה היה חוקי וכשר למהדרין? לעולם לא נדע… בסופו של דבר בית"ר יבנה מנצחת 2:4 בבעיטות הכרעה דרמטיות במיוחד.

תואר 'בוא-נשים-אני-ואתה-כסף-ונקנה-את-כרטיס-השחקן-שלו'למרות שבגלל הזקן היינו בטוחים שמדובר בדתי אדוק, שחקנה ההיפסטר של בני רעננה (יקיר אלוני) כיכב ובלט במדי הקבוצה מהשרון – היינו שמחים לקנות אותך, היפסטר, אילולא היינו חוששים שתדבר איתנו כל הזמן על מוזיקת אינדי.

יקיר אלוני. השחקן והשרוול

יקיר אלוני. השחקן והשרוול

אגדת דשא: קצל'ה, שעל שמו מכונה (ולא קרוי) המגרש, מנהל את המתקן. קצל'ה, צנוע מטבעו, בחר שלא להסכים להצעות לתלות שלטים עם שמו על המגרש. קצ'לה גדל, שיחק, וחינך במסגרת המועדון עשרות שנים ונחשב כיום כקונצנזוס יבנאי מפואר, לצד אגדות כגון קוקו עמר, החלוץ המיתולוגי שכבש צמד נגד שיכון המזרח במשחק העליה לליגה כלשהי ששכחנו ולא טרחנו לבדוק שוב (המידע בויקיפדיה בערך מכבי יבנה).

מימין לשמאל: קצ׳לה בימיו כשוער בית״ר יבנה, קצ׳לה ביום שישי ביבנה, כתבת עיתון מני רבות שמפארות את משרדו, קצ׳לה במשרדו הנוסטלגי והמרגש

מימין לשמאל: קצ׳לה בימיו כשוער בית״ר יבנה, קצ׳לה ביום שישי ביבנה, כתבת עיתון מני רבות שמפארות את משרדו, קצ׳לה במשרדו הנוסטלגי והמרגש

אגדת דשא 2: מסתבר שיוסי אופיר, שם שמגרה את בלוטות הנוסטלגיה שלנו כבר לא מעט שנים, מקבל מקום של כבוד בין כיסאות הפלסטיק של חדרי ההלבשה, בדיוק במקום בו ישב.

מקום הכבוד של יוסי אופיר בחדר ההלבשה של יבנה

מקום הכבוד של יוסי אופיר בחדר ההלבשה של יבנה

מזנון: המקום הראשון אי פעם בו נתקלתי בנוהל 'חלוקת ארטיקים חינם'. כן כן, ילדי הקבוצה מסתובבים עם קרטונים מלאים בארטיקים ומחלקים לכל הדורש. החשבון מוגש לבעלי הקבוצה היבנאית. בנוסף, המקום מתפקד גם כמזנון כאשר פנקס קטן קובע מי מבין השחקנים שילם, כמה חייב מנהל הקבוצה, והאם קפטן הקבוצה סגר את החוב מחודש שעבר. בנוסף לארטיקים, חולקו גם גרעינים. לצערי, את הגרעינים לא הספקתי לקחת. מזל שהבאנו מהבית.

הנהלת יבנה. תודה על הארטיקים!

הנהלת יבנה. תודה על הארטיקים!

סיכום: מבאס להיות בקבוצה שלא לא הפסידה כל העונה. לא נעים לאף אחד – לא לשחקנים, ולא למנהלים. אבל בקרב האוהדים-מנהלים-משפחה של הקבוצה הייתה אופטימיות, הנאה, והפסד בכבוד. אני מקווה שבני רעננה לא תיעלם מהנוף. קשה להתאושש מכשלונות, אבל השבירה הטוטאלית הזאת גם מעוררת ואם הם יהיו מספיק חזקים, הם ינסו שוב. ומזל טוב ליבנה כמובן!

שלום רעננה ומזל טוב ליבנה. נתראה בעונה הבאה בליגות ב׳ וג׳

שלום רעננה ומזל טוב ליבנה. נתראה בעונה הבאה בליגות ב׳ וג׳

אינגלישמן אין ערערה

PicMonkey Collageaaa

רקע: שבועות אחרי שליווינו את כריסטיאן וסבסטיאן, צמד תיירי הכדורגל הגרמנים, לסיור כדורגל שפל בגליל, מקבלים מייל נוסף למייל-שפל מתייר כדורגל בריטי העונה (בצורה ארוכה מאד, מאד, מאד) לשם איאן ברוס. בשונה מפעם קודמת, אין איזו אובססיה לא ברורה להפועל רעננה, אלא לברר פרטים לגבי כמה שיותר מגרשים בכמה שפחות זמן – שישי עד ראשון בערב – GO!

הצמד מתנדב ללוות את התייר, ומארגנים לו לו"ז מהאגדות. מתחילים!

תאריך: 06.03.15, יום שישי

IMG_8722

קובעים להיפגש ב11:15 באצטדיון העירוני בחולון, למשחק צמרת בין בית"ר נורדיה ליניב חולון המקומית. טרסוב מופיע מחופש לכוכב רוק/זומבי/קבצן/הוא עצמו שחובר לגד שמגיע לבוש כמו תייר לא ברור/דושבאג. הדקות נוקפות, ומשחקים במשחק ה'נחש מי זה איאן', תוך כדי ריכול-שתי-זקנות על עוברים ושווים. כעבור כעשרים דקות התייר הבריטי מופיע, מפוחד מעט מהמראה של טרסוב, מסבירים לו אודות פורים. צועדים לכיוון האצטדיון תוך כדי שהוא מסביר לנו שעבר בידוק בטחוני ארוך מהרגיל בשל כמות המפות והמידע שהוא טרח והדפיס (רמז: אם אתם טסים לישראל אל תדפיסו מפות של ישובים ערביים ותסמנו עליהם איקסים שונים בתור תירוץ לראות כדורגל ליגות נמוכות. לא אמין).

מצטרפים לנחיל האוהדים של נורדיה שמתחיל לנהור לכיוון האצטדיון, מבחינים באווירה שונה מהרגיל – הרבה ילדים, נשים ובירה. הרבה בירה. נושמים לרווחה כשרואים עוד אנשים מחופשים. נכנסים ומתמקמים ביציע הצפוף רגעים ספורים לפני שריקת הפתיחה, ו.. מתחילים: קונפטי, שירים, דגלים, והרבה אנרגיות חיובית. שי נובלמן חובש כובע-ברווז וכורז במגפון. יום שישי רגיל. משדכים את התייר הבריטי למספר אוהדי נורדיה ששמחים לספר אודות הקבוצה בעוד אנחנו מנסים להסביר לו קצת על חולון (אין יותר מדי, נשברים אחרי עשרים שניות).

PicMonkey Collage

איאן, שישראל היא המדינה ה71 בה ביקר, מתרשם בצורה יוצאת דופן גם מרמת הכדורגל בליגה החמישית, ובעיקר, יחד איתנו, מהקהל של נורדיה. זה המקום להדגיש שבשונה ממקומות אחרים בהם חווינו כדורגל מרגש (רהט, מג'ד אל כרום), כיפי וחיובי (מרמורק) בנורדיה הרגשנו לראשונה הרגשה של מעין קהילה שמוכנה לחבק את כולם – כזאת שבאה להנות יחד מהאירוע הספורטיבי ולא לסבול מההשלכות הישראליות שלו. כאילו, לעזעזאל, בחורה חילקה כריכונים תוצרת בית לכל מי שביקש, אנשים חלקו וחילקו בירה, וכשבטעות אחד מאיתנו קילל, הובהר לנו, בצורה מאד נחמדה, שאסור לקלל ביציעי הקבוצה.

בצער, נפרדים במחצית המשחק ונוסעים לכיוון אבו-גוש, שם מפגישים את איאן עם איש הקשר שיקח אותו למשחק ברשות הפלשתינית (פוסט נפרד ותמונות בהמשך).

תאריך: 07.03.15, יום שבת

IMG_8794

מתעוררים (איש איש בביתו, כן?) ונוסעים לאסוף את התייר הבריטי מפתח-תקווה (כן, אנחנו יודעים, אל תשאלו – למרות שחשוב לנו להדגיש שבנוגע ללינה הוא לא התייעץ איתנו) לסיור 'כביש 65'. שיחה מוקדמת עם נציגי הפועל ערערה-ערה ואנחנו בדרך לסיור מקדים במגרשם הביתי וארוחת צהריים משותפת.

מגיעים לערערה (ערה, למקרה ותהיתם, היא מצידו השני של כביש 65), נכנסים לישוב וחונים לצד האצטדיון העירוני. פוגשים בעימאד, שבדרך פלא של ממש מצליח להבחין בנו מבין שאר הנוכחים. חמוש בכובע מצחייה והומור עשיר, עימאד מלווה אותנו לסיור קצרצר במגרשה הביתי, ביתי מאד, של הקבוצה. מנהלים שיחה קצרה עם הנוכחים, מנסים לספור את הפעמים שהמילה הערבית ל'אנגלי' נאמרת ומתפנים לשוחח עם עימאד, שיחה שמהר מאד הופכת לפתוחה וחברית מאד, שמצליחה, כמו כל פעם, להשאיר את התייר הבריטי בהלם. משוחחים עם עימאד על גזענות בחברה הישראלית ועל הסיכוי לטענתו שבחור בשם 'ודים' יגור בתל אביב, ואם כן, אז רק בדרום. עימאד קולע נכון, ומתפנה לדרג את גד, ממוצא רומני, במדרג החברה הישראלי. נוסעים ברכב לבית קפה הממוקם לצד מכון לשטיפת רכב ריק. עימאד מצליח להפחיד את גד ומזהיר אותו מלצלם, רגע לפני שצוחק ומבהיר שהוא הסתלבט עליו. גד מצליח לשרוד את התקף הלב, ועולה יחד עם כולם לבית הקפה.

PicMonkey Collage

פוגשים את מחמוד, מנהל הקבוצה, המאמן, עורך הדין (שמגיע חנוט בחליפה, מה שגורם לנו לתהות מתי יגיע רופא הקבוצה עם סטטוסקופ וחלוק) ובהמשך גם את שחקני הקבוצה שמגיעים לברך. כולם מספרים לנו על הקבוצה הטריה, הקהל המתגבש, הסגל שהוא על טהרת תושבי המקום, הליגה ועל הסמל המדהים (היפה ביותר בארץ לטעמנו) שהורכב. נבוכים מעט מהמעמד, אנחנו מסבירים לנוכחים על הפרויקט, כיצד התחיל, ו.. מה הסיכוי שטרסוב יצביע לרשימה הערבית המשותפת. הנוכחים מאוכזבים מהעובדה שודים מסביר להם שהוא 'לא קהל היעד', ולא מוכנים לקבל זאת כתירוץ. כשהם מנסים להסביר לנו שאנחנו כ'פעילי שמאל' דווקא יכולים להזדהות עם ערכי הרשימה ואפילו לבקר במשחק בפלשתין, כמו הבריטי, אנחנו מבהירים שאנחנו לא פעילי שמאל. 'אתם בטח לא פעילי ימין, נכון?' הם שואלים, וגד מבהיר ש'אנחנו לא פעילים בכלל, בקושי זזים'. האווירה המעולה נמשכת, אוכלים כיד המלך ומעשנים נרגילה, כאשר אפילו הבריטי שובר שורות (גד: אני בדיוק בסוף העונה השלישית..) מצטרף ל shisha pipe.

מתנצלים על חוסר הזמן, נוסעים לברטעה הסמוכה לתפוס כמה דקות ממשחק אקראי לחלוטין ששוחק במקום, זמן קצר לפני שנצפין על כביש 65 ונגיע לאום אל פאחם, שם ערערה ישחקו נגד בית"ר המקומית. בדרך, איאן מספר לנו על עד כמה הוא נדהם מהחיבור שלנו עם האנשים הזרים שלראשונה פגשנו, בעוד הוא חשב שנגיע אך ורק לצלם כביזנס. מסמיקים, יוצאים לכיוון ברטעה.

PicMonkey Collage1

מגיעים לברטעה, מגרש רגיל לחלוטין המאכלס יציע בטון מקורה, מזנון שמצויד בfresher תות (המשקה הרשמי של הליגות הנמוכות) ו.. זהו. משועממים קלות, נוסעים לכיוון אום אל פאחם.

IMG_8828

מגיעים לאום אל פאחם, וסוגרים מעגל: האצטדיון הראשון בו ביקרנו במסגרת כדורגל שפל. לא הרבה השתנה, חוץ מהעובדה שהפעם לא הלכנו לאיבוד ולא פחדנו. קונים פחית במזנון שמחוץ לאצטדיון, רק כדי שהשומר, שנמצא 2 מטרים מהמזנון, יגיד שאסור להכניס את הפחית. מקבלים כוס פלסטיק ייעודית וצועדים אל תוך האצטדיון היישר אל.. מזנון שמוכר את אותן הפחיות. אבל היי, גם נקניקיה! בשבעה שקלים! כולל בר הסלטים המסורתי שמלווה את הנקניקיות: כרוב חמוץ-אדום-וחמוצים, קטשופ מדולל וחרדל זרחני.

המשחק ברובו מתנהל סביב הרחבה של אום אל פאחם, כשבדרך לשם שחקני ערערה מנסים לא להישבר מהתיקולים האכזריים של בית"ר. ערערה מפגינה עליונות מרשימה ומנצחת את המשחק בקלילות.

PicMonkey Collage3

חוזרים הביתה, לא לפני שעולה לנו דחף לא ברור ודחוף למשהו מתוק. עוצרים בפניה הראשונה אל הישוב הערבי הסמוך ביותר שהוא.. כאמור, ערה, מעברו השני של כביש 65. נכנסים לישוב, ועוצרים ליד המקום הראשון שנושא את הכיתוב 'קפה'. נכנסים ל Roja Cafe, בית קפה צנוע שמאכלס פריטים ומזכרות מהליגה הספרדית. מנסים לסכם את סוף השבוע העמוס (שעבורנו הסתיים, ועבור התייר הבריטי, שימשיך לדרבי של פ"ת, רק מתחיל) כאשר בעל המקום לא יכול שלא לשמוע את השיחה שלנו באנגלית. עייפים, משתפים את בעל המקום הסקרן אודות המסע והתייר, ומסתבר שהוא.. האדם המעניין ביותר שפגשנו. באמת. הוא מתחיל לדבר אנגלית שוטפת עם התייר, אנגלית שלמד במהלך שהותו בקנדה והשנים שבילה בגרמניה. באופן טבעי, רואים ברקע את ברדפורד נגד רידינג. השיחה הופכת, גם במקרה זה, לשיחה פתוחה אודות המצב בארץ, בחירות וכן, גם כדורגל – ודים ובעל המקום מסכמים להיפגש בברצלונה, שם הם נופשים במקרה יחד באותו הזמן.

סיכום, מהזוית הבריטית, בקרוב.

הפועל מרמורק נגד הפועל אזור

ליגה: ליגה א' דרום

תאריך: 30.01.15

רקע: אחרי לא מעט שמועות, סיפורים ואגדות אודות מקדש כדורגל קסום בשפלה, מחליטים לשים פעמינו לכיוון מה שמסתבר בדיעבד כעיר תימנית לחלוטין, מא' ועד ח' וע'. רחובות! אנחנו בדרך.

IMG_8512

'בני האצולה' – הכינוי של המרמורקים

חניה והגעה: נסיעה של כארבעים דקות והגענו לכניסה הפחות מוכרת של רחובות, היישר אל שכונה שקטה, פסטורליות אופטימית, חומות של תקווה ש.. רגע, מה?

PicMonkey Collage

חומות המגרש:  מאחר ואנחנו החלטנו להקדים על מנת לטעום מן הקולינריה המקומית, ניצלנו את הזמן הפנוי על מנת להקיף את המגרש במטרה להבין איפה הכניסה, מה קופות, איפה מתחיל ומתי נגמר המתחם, ובעיקר איפה יש אוכל. חומות המגרש לא כוללות איורים מן התנ"ך כמו בירוחם, או נגיעה בינלאומית כמו שיש בדימונה. במקום, החומות במרמורק מציעות סוג של אנדרטה אלטרנטיבית ל..אסוציאציות שונות שקופצות לכם לראש, אנחנו לא אמרנו כלום.

לאחר שניסיון יצירת הקשר עם חנן עדני נכשל (התחמדנות עם מאבטח בשער, שיחה דרך סורגים עם שחקנים בהפסקת סיגריה, שיחה ערה עם בחור שהגיע רכוב על סוס – לא באמת יכול היה לקדם אותנו, אבל תמיד שווה שיחה), מחליטים ללכת לאכול.

PicMonkey Collage1

מעוז שערוקי

ארוחה: עשר דקות הליכה לכיוון מרכז העיר, ומגיעים ל'מסעדת שרעבי'. בעלת המקום לא מפסיקה לחייך אלינו, גם כשאנחנו שואלים 'איזה טעם יש לחילבה', 'מה זה סלוף', 'מרק רגל?' ועוד שלל רגעים שמתאימים לסרט בורקס לא מצחיק. כמובן שכל זה לא מפריע לנו לצחוק ולגחך על קבוצת הלקוחות הבאה שנכנסה ושאלה את אותן השאלות.

היא מתנדבת להביא לנו טעימה של מרק רגל. נהנים מכל טעימה, מתענגים על מקומונים, קשובים לשיחות מסביב, מזמינים חשבון, והולכים לכיוון היציאה. 'לא אכלתם את הרגל!'. כן, מסתבר שלא אכלנו את החלק המרכזי במרק רגל – הרגל, מאחר וחשבנו שלא צריך ו/או פחדנו. בעיקר פחדנו.

אם זה לא מספיק, מסתבר שהמקום הוא 'שערוקי' (היריבה הדמונית של מרמורק) וחמוש במזכרות שונות מעבר הקבוצה, בעוד אני לובש אדום ומספר שאנחנו בדרך לאיצטוני (המגרש של מרמורק ע"ש טוני שרעבי). בשן ועין, יוצאים לכיוון המשחק, לא לפני שנודרים נדר להופיע בכל אחד ואחד מהמקומונים המצחיקים שנתקלנו בהם במהלך המסע (אם יש לכם הצעות – שלחו אלינו!)

PicMonkey Collage12

מי מכיר את האיש שבקיר

המגרש: מסיימים את ההקפה סביב האצטדיון, ומגיעים לחור שצחקנו עליו ש'בטח משמש בתור קופה'. האדם המחויך שמעברו השני של החור, מגלה לנו שזאת הקופה. משלמים 40 שקלים, עומדים בתור, ונכנסים לאיצטוני. כר דשא מטופח, 'יציע סכך' אחד, ויציעים לא מקורים משני צידיו. אחד לאורחים, ואחד לאוהדים הפחות שרופים. היציעים עצמם הם מופת של כדורגל נוסטלגי: יציע עץ, יחד עם מה שכנראה היו מדרכות אדום-לבן מהרחובות הסמוכים. אין ספק שמדובר בפנינה נוסטלגית.

PicMonkey Collage123

פחדנו לשבת על המושבים מחשש לגרירה

צופים: כ-200 צופים מאכלסים את יציעי העץ המקסימים, מתוכם כ-200 תימנים, מכל הסוגים: תימנים עם זקן מנוקד, תימנים עם שיער מקורזל, תימנים מקריחים. תימנים צעירים, תימנים מבוגרים, תימנים קשישים. ככה אנחנו מעריכים, כי כולם נראים בני אותו גיל. תימנים, תימנים בכל מקום.

מה שהופך את מרמורק למקום חובה לעליה לרגל לכל חובב כדורגל, הוא ללא ספק השילוב הקוסמי בין האצטדיון המיתלוגי, לבין הקהל היצירתי, החיובי והאדיר הזה שמאכלס אותו. עידוד בלתי פוסק, מהדקה הראשונה, ועד תוצאת הסיום הבלתי נמנעת (נגיע לכך בהמשך).

PicMonkey Collage1234

שיר איתנו את המרמו-מרמו-מרמורק ; אם אתה עצוב כל כך – שעריים זרוק לפח

רפרטואר השירים הוא באמת בלתי נגמר וכולל ביצועים לשירים גאוניים, שהמילים שלהם מפוזרות ברחבי המגרש:

IMG_8566

הופה היי – (שירו את המרמו-מרמו-מרמורק – אם אתה עצוב כל כך, שעריים זרוק לפח), למבדה, Ramaya (עטייה), תיסלם ועוד ועוד. כולם, כמעט בלי יוצא מן הכלל, כנגד מכבי שערים, ותושבי שכונת שעריים שלטענתם 'חסרי שיניים' ו'עם פרצופים קרשים' ש'צריך להחליף להם חיתול'. לידיעה: המרמורקים הם 'בני האצולה' בעוד השערוקים הם 'הירדנים'.

IMG_8557

מזנון: אוסף אקלקטי של פריטים שלא מצאו את מקומם בשוק השפשפים מרכיב את מה שאמור להיות רחבת המזנון. אקראי לא פחות גם המגוון המוצע במזנון עצמו, שמתופעל ביד רמה ע"י צמד ברנשים חשדן.

המשחק: אז זהו….. מסיבות שונות ומשונות שלא נפרט, התקשנו לעקוב בצורה קוהרנטית וברורה אחרי תוצאת המשחק. נסכם בכך שהשער השני של אזור, הסתבר בדיעבד שהיה בכלל כשלישי, והמשחק נגמר ב2:3 לטובת האורחים.

תואר 'בוא-נשים-אני-ואתה-כסף-ונקנה-את-כרטיס-השחקן-שלו': מספר 8 באדום, יוסי פליקר (Yossi P), הוא מגדל אנושי מרשים שללא ספק אמור לככב בליגות הנמוכות.

'מהיציע':

– מסכמים את מרמורק כקבוצה הכי כיפית שביקרנו, באחד האצטדיונים הכי מקסימים שראינו. מחשבים לאחור את הזמן לביקור הבא.

– בכניסה למגרש נתקלים באדם שמחלק מנשרים. מתוך הרגל, מתעלמים באלגנטיות, רגע לפני שהבחור מבהיר לנו שצריך לקחת וש'לא צריך לחתום על משכנתא – פשוט תקח ותקרא'. מדובר במנשר אוהדים זועף במיוחד מצידו של היו"ר המיתולוגי, חנן עדני.

– שיחה ערה מתנהלת סביב המדדים של שחקני המנג'ר במשחק, מהמיותרים יותר אל הפחות מיותרים. עד שמגיעים לנתוני אנשי הצוות המקצועים, ונשברים.

– לקראת מחצית המגרש מנסים לטכס עצה ולהבין איך נכנסים לתחומי המגרש. מנסים להתחמדן עם חנן פדידה, ללא הועיל. שיחה קצרה עם אחד ממנהלי הקבוצה, ואנחנו בפנים. יחד עם דיסק אוהדים רשמי! כבוד!

IMG_8554

– חורשים את דיסק האוהדים הרשמי במהלך הנסיעה חזרה ובימים שאחרי. וואו.

– פוגשים את סהר בר-אל אחד העוקבים הבולטים של כדורגל שפל! כבוד גדול

IMG_8514

לאלבום התמונות המלא – לחצו כאן

IMG_8559